וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה. הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה. עַל הָעֲבוֹדָה. שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבוֹד. עַל הַהוֹדָיָה. הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת. עַל מְחִילַת עָוֹן. מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. עַל הַמִּקְדָּשׁ. הַבּוֹחֵר בַּמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי אִידִי. הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. וְעַל יִשְׂרָאֵל. הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל הַכֹּהֲנִים. הַבּוֹחֵר בַּכֹּהֲנִים. וְעַל שְׁאָר הַתְּפִילָּה תְּחִינָּה וּבַקָּשָׁה. שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָושֵׁעַ לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה י֙י שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
על התורה. ברכה שלאחריה חשיב הכא ומסיים הבוחר בתורה:
על העבודה. רצה ומסיים שאותך כו':
על ההודייה. מודים ומסיים הטוב כו':
ואמר ר' אידי. שצריך לסיים השוכן בציון:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר מוּתָּר. וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בָרַבִּים. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. 33b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל עַל סֵדֶר. וְהָא תַנִּינָן. וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁלַּיּוֹם. תֵּדַע לָךְ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה וָכָא קוֹרֵא עַל פֶּה. רִבִּי יוֹסֵי מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזָּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי. כְּדֵי חָֽזְרָה אוֹרַייְתָו גַּייֵל לָהּ לַחוֹרֵי פָרוֹכְתָא. כַּד אִינּוּן תַּרְתֵּיי תוּ מְייַבֵּל חָדָא וּמַייתֵי חָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
תי. תהא מוליך ספר תורה הראשונ' ותחזירה לארון הקודש למקומה אח''כ תביא האחרת ואע''ג דר' יוסי נמי חייש לכבוד הציבור שהרי צוה לגלול אחרי הפרכת קודם שיביאה על התיבה מכל מקום סבר ביום שיש בו ב' ס''ת מותר לעשות כך כדי להראות ולפרסם כבוד היום שנתחיי' בו להוציא ב' ס''ת:
כד היא חדא אורייה גרסי' וכן הוא שם. אם הוא יום שמוציאין בו ס''ת אחד תגלול אותה לאחורי הפרכת קודם שתביאה על התיבה מפני כבוד הציבור:
תמן תנינן. בפ''ד דמגילה:
מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:
ואין מדלגין בתורה. לפי שדברי תורה אזהרות ועונשין ומצות הן וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוציא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:
מדלגין בנביא. אבל אין מדלגין מנביא כו':
מותר. ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:
הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. מפסקת בין מקום שהוא עומד כמקום שדולג ואין כאן בכדי שיפסיק המתורגמן ואם מותר לדלג לדבריך:
אלא כדי שישמעו ישראל. את התורה על סדר וענין אחד שיהי' לבם מיושב לשמוע ואם הוא מענין לענין לא ידלג אפי' בפרשה קטנה אף דליכא טעמא דכבוד הציבור:
והא תנינן כו'. דאלמא דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור ולפיכך מותר הכא לדלג הואיל וסמוכה היא וליכא שהו' בכדי שיפסיק המתורגמן:
שנייא היא. במתני' שהיא סדרו של יום ששתי הפרשיות מדברות בסדר ובענין של יוה''כ ובענין א' מותר לדלג בכדי שלא יפסיק המתורגמן אבל אם יש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן אין מדלגין לעולם:
תדע לך. שהוא כן דהרי אמר ר''ל בכ''מ אינו קורא ע''פ לדברים שבכתב והכא במתניתן קורא כ''ג ע''פ לבעשור שבחומש הפקודי' מפני שאי אפשר לפי שיש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן ואיכא טורח הציבור וכדפרישית במתניתין:
רבי יוסי. צוה לבר עולא חזן הכנסת של בבל:
כד אינון תרתיי. ואם הוא יום שמוציאין בו ב' ס''ת:
לפי שאין גוללים ספר תורה ברבים. דאין זה כבוד הציבור שיהיו יושבין ומצפין ודוממין לכך וקס''ד דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור והיינו שיש שהות כל כך בכדי שיפסיק המתורגמן:
משנה: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד. מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג בַּשְּׁמִינִי מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בֵּימָה שֶׁלְּעֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְיוֹשֵׁב. אַגרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד וְשִׁיבְּחוּחוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא זָֽלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אַתָּה אָחִינוּ אַתָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
זלגו עיניו דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:
מתני' בשמיני. בשנה שמינית של שמטה שעברה שהיא מוצאי שביעית זו במוצאי י''ט הראשון של חג כדמפרש בבבלי דכתיב בחג הסוכות שומע אני אפילו ביום טוב האחרון של חג תלמוד לומר בבוא כל ישראל לראות ובי''ט הראשון לא דבמועד כתיב מאתחלתא דמועד:
בעזרה והיא יושב עליה. בגמרא פריך עלה:
אגריפס המלך. מזרעו של הורדוס היה והוא שנחרב בית המקדש בימיו:
אחינו אתה. שאמו מישראל:
הלכה: לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַף לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ לֹו בַכּוֹתֶל וְיָשַׁב לוֹ. וְהָא כְתִיב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי י֙י. אָמַר רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִיי. יִישֶׁב עַצְמוֹ בַתְּפִילָּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָֽשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. הַשְׁנִייָה בַחֵיל. וְהַשְׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מַה תַנִּינָן. יָֽשְׁבָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עָֽמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא כן כו'. אמתני' פריך דקתני המלך יושב בעזרה דהא תני ר' חייא אין ישיבה בעזרה כו' ור' אמי בשם ר''ל מוסיף דאפי' למלכי בית דוד לא היתה ישיבה דמפרש קרא דדוד כדלקמיה:
תיפתר. להמתני' לא שהיה יושב ממש אלא שסמך לו בכותל וישב לו בעמידה שיש בה סמיכה וכעין ישיבה היא ומותר בעזרה ובבבלי מפרק לה דבעזרת נשים הויא:
והא כתיב ויבא וגו'. אר''ל פריך דקאמר אפילו למלכי בית דוד אין ישיבה:
יישב עצמו בתפל'. לא ישב ממש אלא שיישב עצמו לכוין דעתו בתפלה לפני ה':
תמן תנינן. קושיא היא דהרי תנינן בסוף פ' תמיד נשחט גבי הפסח נשחט בשלש כיתות וכשגמרו יצאת כת הראשונה כו' והשלישית במקומה בעזרה וקס''ד דישבה בעזרה כמו דקאמר ישבה בכת הראשונה:
מה תנינן ישבה לה במקומה. בתמי' דלא תני הכא ישבה אלא במקומה דקאמר עמדה לה במקומה קאמר:
משנה: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. וְדִבֵּר אֶל הָעָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. וְאָמַר אֲלֵיהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵיבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵיכֶם. עַל אוֹיְבֵיכֶם וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם. לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִן שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
ודבר אל העם בלשון הקודש. כדיליף בגמ':
מתני' משוח מלחמה. כהן שנתרבה לכך:
אלא שנותן של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העין ביה''כ:
המלך מברך אותן. אחר קריאתו:
ברכות שכ''ג מברך אותן. ביה''כ אחר מקרא הפרשה:
מתני' וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע שבפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות ומדלג וקורא עשר תעשר ומשם מדלג וקורא כ תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומה ומעשרו' ואף על פי שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר הי' קורא אותם יחד שלא להפסיק במעשרות ואח''כ ברכות וקללו' שהן גזירות ועונשים של תורה וחוזר למפרע וקורא פרשת המלך שום תשים עליך מלך ואי משום שיש כאן דילוג בתורה בכדי שיפסיק המתורגמן במקום המלך ומפני כבודו אין חוששין לכבוד הציבור:
הלכה: אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְלָמָּה קוֹרִין עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר. עַל יְדֵי שֶׁיָּֽצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִשְּׁבִיעִית לַשְּׁמִינִית. שֶלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֶי רִבִּי יוֹסֵי. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר הִבְדִּיל מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
כבר הבדיל מראש השנה. דמראש השנה כבר נפסקה קדוש' שביעית והתחילה שנת השמינית אלא דבמעשרות ראו עכשיו להזכירם מפני שהוא זמן האסיף והפרשות המעשרות:
ואינו צריך להבדיל. מקדושת שביעית כלומר דלמה אין עושין נמי שום סימן והיכר שידעו עכשיו שיצאו מקדושת שביעית ויכירו שנתחייבו בדברים שהיו פטורין בשביעי' כגון בהמת שביעית דאמרינן בפרק מעשר בהמה דפטורה מן הבכורה וכה''ג וכמו שעושין סימן בקריאת הפרשה להזכירם המעשרות:
לשמינית. עכשיו מתחילין המעשרות לנהוג לכך קורין בענין הפרשה שלא לשכח זמן וסדר המעשרות:
גמ' על ידי שיצאו ישראל משביעית. שלא הי' מעשרו' נוהג:
משנה: וְקוֹרֵא מִתְּחִילַּת אֶלֶּא הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר כִּי תְכַלֶּה לֲעַשֵּׂר וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת [וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ] עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן אֶלָּא שֶׁהוּא נוֹתֵן שֶׁלָּֽרְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ודבר אל העם בלשון הקודש. כדיליף בגמ':
מתני' משוח מלחמה. כהן שנתרבה לכך:
אלא שנותן של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העין ביה''כ:
המלך מברך אותן. אחר קריאתו:
ברכות שכ''ג מברך אותן. ביה''כ אחר מקרא הפרשה:
מתני' וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע שבפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות ומדלג וקורא עשר תעשר ומשם מדלג וקורא כ תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומה ומעשרו' ואף על פי שפרשת המלך בין עשר לכי תכלה לעשר הי' קורא אותם יחד שלא להפסיק במעשרות ואח''כ ברכות וקללו' שהן גזירות ועונשים של תורה וחוזר למפרע וקורא פרשת המלך שום תשים עליך מלך ואי משום שיש כאן דילוג בתורה בכדי שיפסיק המתורגמן במקום המלך ומפני כבודו אין חוששין לכבוד הציבור:
תַּנֵּי. רִבִּי חֲנִינָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. 34a הַרְבֶּה חֲלָלִים נָֽפְלוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הרבה חללים נפלו. מישראל באותו היום שהחניפו לו לאגריפס כדאמר בבבלי באותה שעה נתחייבו כו' דאע''ג דאמו מישראל הויא גבי מלך קפיד קרא מקרב אחיך עד שיהא ממוצע מאביו ואמו מישראל והוא מלך בזרוע שלא כדין והיה להם לשתוק ולא להחזיקו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source